| היסטוריון אפיפאניוס בן המאה הרביעית אמר על המקום: "ושם גם מחבל השטן את תחבולותיו...הועיל ושם מתרחצים יחד גברים עם נשים". עתיקות חמת גדר כפי ששומרו ע"י מנהלת האתר כך ניראה היום האתר מלמעלה   מלחמת ההתשה (אחרי מלחמת יום כיפור) ברמת הגולן נסתיימה אחרי חג השבועות 1974. זה היה הזמן בו חזרתי לבסיס האם שלי. עברנו קיץ חם והיינו כולנו עסוקים בטיפול בציוד, שחזר איתנו מהמובעת הסורית. ימי הסתיו הגיעו ואני מביט אחורה ונזכר שטרם יצא לנו לבלות בקיץ שחלף. לא היו מסיבות, לא היו גיחות לכינרת, שהייתה כה קרובה ובלהט העבודה שהצטברה, אף אחד לא חשב על זה. אך בכל זאת היה אחד כזה כשחשב על זה ...דוד הרס"ר, שהיה אהוב על כולנו. אחה"צ אחד הציע לי דוד , שהייתי מקורב איליו, הן מקורח תפקידי בפלוגה והן מהצד החברי, לארגן כמה חברה מהגדוד שלי ולצאת לטיול. אך מה שווה טיול ללא בנות... התקשרתי מיד למרכזיה ולחמ"ל, שאלו היו המוקדים הנשיים בבסיס, ושאלתי מי רוצה לבוא לטיול. מיד קפצו כמה בנות. אחרי סיבוב קצר דרך המטבח, יצאנו מהבסיס עם 2 רכבי שטח, לכיוון מזרח. כאשר שאלתי את דוד להיכן אנו נוסעים ענה לי... שב בשקט שנגיע תדע. נסענו דרך בית המכס העליון, לכיוון דרום עד לכנרת ומשם בדרך עפר בוצית, לא סלולה, הסובבת את הכנרת ממזרח (היום כביש מס` 92) , שהוא הכביש המזרחי שסובב את הכנרת. חלפנו על קיבוץ תל קציר, שידע הפגזות קשות לפי 1967 וקצת אחרי קיבוץ עין גב, פנינו מערבה אל דרך סלולה, שטרם הכרתי באותה תקופה. כך ניראת היום הדרך לחמת גדר 
"דוד, נראה לי שהגענו לגדר שנראה לי כמו הגבול הירדני"...אמרתי.
"אל תדאג יש לי מפתח למנעול", ענה דוד. עשר דקות של נסיעה הביא אותנו למקום נטוש עם כמה מבנים המדיפים ריח גופרית. מיד הבנו לאן הגענו, דוד הוביל אותנו למעיין, שנקרא מעיין הבושם. בזמנו קראו למקום "אל חמה" ולפני מלחמת ששת הימים הסורים אהבו להתרחץ במקום על שום סגולות המרפא שהיו במי המעיין. הבעיה המיידית שנוצרה, הייתה בגדי ים...פניתי לרס"ר ואמרתי לו, שהוא לא אמר לנו להיכן אנו נוסעים, לכן אף אחד לא הצטייד בבגד ים. דוד ענה לי ..."מה אתה מפחד שיראו לך" ... "והבנות"? שאלתי... "אל תדאג" הוא אמר, "גם להם זה יעבור"... "בין כה אין חשמל במקום ורק הנרות שהבאתי קיימים, אז לא תהיה בעיה". ואכן כך היה. קודם אנו החיילים, הסרנו את בגדינו וקפצנו למים. ואח"כ הגיע תור הבנות, שביקשו מאיתנו לסובב את ראשינו, אל אף שהיה קשה מאוד לראות אחד את השני, לאור הנרות. אחרי כמה דקות כולם היו במים החמים והנעימים (42 מעלות). כולם התרגלו לשחייה בעירום, וכל המחיצות שהיו קודם הוסרו, כלא היו. נותרה לנו רק, הבעיה לצאת מהמים החמים והנעימים. בלית ברירה גם את זה עשינו. תוך כמה דקות התייבשנו כולנו (ללא מגבות) מאוויר הנעים שזרם למבנה, ודילגנו לכיוון כלי הרכב שהמתינו לנו, מרחק כמה פסיעות משם. זה היה האירוע הנטוריסטי הראשון בחיי (פרט ללידה). אותו בילוי מענג ב"אל חמה", שהיום קוראים למקום "חמת גדר" לא נשכח מאיתנו והחלטנו לאמץ את הרעיון. פעם בחודש, היינו מצטיידים מראש במנגל, בשרים ושאר מזונות טעימים, והיינו יורדים לחוף קורסי, הנמצא בצד המזרחי של הכנרת. זה היה מקום אידיאלי למנגל.
אחרי סעודה כזאת, אין אפשר מבלי לטבול במי הכנרת הזכים.
כבר למדנו מהעבר, שאין צורך להצטייד בבגד ים ... כי בלילה הוא אינו נחוץ. בנוסף נפתרה עוד בעיה קטנה...כיצד נייבש את בגד הים בבסיס?
כך ניראים היום הבריכות באתר
 מבט מלמעלה על כל אתר חמת גדר  |
החוויה הנטוריסטית הראשונה שלי...
הירשם ל-
רשומות (Atom)
